<h1>שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סימן רכ"ח</h1>
<h2>דף יג.</h2>
יבמה שנפלה לפני יבם ותובעת חליצה, ואין היבם רוצה לחלוץ אלא ליבם כדי להקים שם לאחיו, ואף על פי שמצות חליצה קודמת [בכורות י"ג ע"א], היבם אומר שאינו מתכון אלא למצוה ואינו רוצה שיקרא בישראל בית חלוץ הנעל, ואם הוא רוצה ליבם איך יקריאוהו מאן יבמי [לא] אבה יבמי ולא חפצתי לקחתה, ונשבע שלא יטה מאשר תורינו, ע"כ הודיענו דעתך. תשובה כבר ידעתם מה דגרסינן ביבמות פרק החולץ [ל"ט ע"ב] אמר ר' אסי א"ר יוחנן חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה, ואקשי רב נחמן אכשור דרי, ופרקינן מעיקרא סברוה כאבא שאול ולבסוף סברוה כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשום נוי לשום אישות לשום דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים יבמה יבא עליה מכל מקום. וכן פסק הרב אלפסי ז"ל כמו שכתוב בהלכות בכתובות בפרק אע"פ [סימן רפ"ז], וכן אנו תופסין הלכה למעשה כדבריו. ואם יבם זה ראוי ליבם שאין בו מומין, והיא ראויה להתייבם שאין ניכר שהוא עושה משום שנתן עיניו בממון, אם אינה רוצה להתייבם לו כתבינן עליה אגרת מרד כמו שכותבין על ארוסה. והא דאמר רב טובי בר קיסנא משמיה דשמואל [כתובות ס"ד ע"א] דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם, ההיא כמשנה אחרונה אתיא ואנן לא סבירא לן הכי אלא כרבנן וכרבי יוחנן דאמר חזרו לומר מצות יבום קודמת [יבמות ל"ט ע"ב]. ולא עוד אלא שאין כופין אותו לחלוץ, אלא אם כן הוא מאותן שכופין אותן להוציא, וכמו שאמרו בפ"ק דיבמות [ד' ע"א] מנין לשומרת יבם שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה לפניו דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו. וכן אם רואין שהוא מתכוין לשם ממונא אין כופין אותו לחלוץ אלא מטעין אותו ואומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, ואחר שיחלוץ איננה חייבת ליתן לו כלום, וכדאיתא ביבמות פרק מצות חליצה [ק"ו ע"א].
